מאז ומעולם אהבתי לייעל תהליכים. כזה אני, מייעל.
כבר בצבא, כששירתתי בבית הדפוס הצבאי, מצאתי את עצמי בכל עבודה ובכל משימה חושב: איך אפשר להפוך את התהליך הזה ליותר מהיר ויותר אפקטיבי. נכון, המפקדים שלי אהבו אותי מאוד ונתנו לי תמיד את הפרוייקטים היותר מעניינים (עד כמה שאפשר בבית דפוס צבאי…) והקולגות שלי (החיילים ששירתו איתי) לפעמים נהנו ולפעמים התעצבנו (הוצאתי אותם לא משו עם כל הקטע של ההתייעלות) בכל אופן גם בתור חייל הייתי חידוש.
שנים עברו, גדלתי והתפתחתי ונכנסתי לעולם העסקים. וגם כאן אותה צורת חשיבה פועלת: ליעעעעל. איך אפשר להפוך את התהליך הזה ליעיל יותר ויותר ויותר ויותר.
אם יש משהו שמעצבן אותי זה חוסר יעילות. לכן כששמעתי על המושג אוטומציות עסקיות – קפץ לי הפיוז וידעתי: את זה אני הולך ללמוד! הפשלתי שרוולים ונכנסתי פנימה.
גיליתי עולם, ענק, מדהים, עצום שכל מטרתו אחת: התייעלות. וזה היה כמו גילוי מבחינתי. קודם כל גיליתי שאני לא לבד, יש עוד אנשים שחשוב להם ליעל ולנצל את הזמן (וואללה, גאון), והייתי בעננים. (מי שהכיר אותי באותה תקופה ראה אותי מהלך עם חיוך ענק על הפרצוף…)
גיליתי אין ספור מערכות של אוטומציה, שכל אחת מהם מבצעת כמה פעולות, והם מתחברות ומעבירות נתונים מאחת לשניה וביחד הם… יעילות!
גן עדן.
אבל אז נחשפתי לרעיון חדש.
שזה ממש לא מספיק לייעל.
צריך לעשות את זה עם טקט. סטודיו היבש
